<h1>יראים סימן ק"ב</h1>
<h2>דף קכט.</h2>
תולדות לע"ז ולמשמשיה ולתקרובתה. שגזרו עליה טומאה, כדאמרינן בשבת בפ' ר"ע [פ"ג ב'] טומאת ע"ז דרבנן ומשמשיה נמי אמרינן בע"ז פ' ר"י [נ"ב א'] כלים פי' משמשי ע"ז לא קא מיבעיא כיון דאיסורן בטילה טומאה נמי בטילה, כי קא מיבעיא לן תקרובת אוכלין, כיון דאיסורה לא בטילה מדרב גידל (נמי לא בטלה) דאמר רב גידל מנין לתקרובת ע"ז שאינה בטילה עולמית, שנאמר [תהלים ק"ו] ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, מה זבחי מתים אין לו בטילה אף תקרובת ע"ז אין לו בטילה טומאתה נמי לא בטילה, או דלמא איסורא דאורייתא לא בטילה טומאה דרבנן בטילה. יש לשאול דבפסחים שלהי אלו דברים אמרינן דטומאת תקרובת ע"ז (לאו) דאורייתא, דאמרינן התם [ע"ג א'] על [הא] דתנן שחטו ונמצאת טריפה בסתר פטור הא בגלוי חייב, מה תיקן, תיקן להוציאו מידי נבילה. הא (דתנן) [דתניא] השוחט [חטאת] בשבת בחוץ לע"ז חייב ג' חטאות, מה תיקן פי' דאלו מידי נבילה לא תיקן דהא תקרובת ע"ז היא ומטמאה מדאורייתא כנבילה. יש לתרץ מאחר שמטמאה מדרבנן אע"ג דפקעה שחיטה טומאה דאורייתא אין כאן תיקון, אע"ג דיש תיקון לענין דלא שרפינן קדשים ותרומות לא חשיב תיקון דטומאתן לא שכיחא. אי נמי יש לומר דטומאת תקרובת כעין פנים הוי דאורייתא כי ההוא דהשוחט בחוץ לע"ז דפסחים, וההיא דאמרינן (לע"ז) [בע"ז] דרבנן בתקרובת שאינון כעין [פנים] ומכאן דאסר תקרובת [אפילו] אינו כעין פנים. ופלוגתא היא בפ' ר' ישמעאל [נ' ב'] דלא איתקיש למת אלא כעין פנים דזבח ואפילו הכי מיתסר תקרובת דאורייתא דאע"ג דטומאה (ד)[ו]איסורה מהקישה דמת נפקי לא ילפי [כהדדי] אלא לענין איסורה מוקמינן היקש ואפילו אינו כעין פנים, ולענין טומאה כעין פנים מדכתיב זבח דאפושי טומאה לא מפשינן. וכענין הזה פרש[תי] בנבילה הראויה בטעם לפגם וחלקתי בין טומאה לאיסורה לענין סרוחה מעיקרא, אע"ג דתרווייהו מימעטי מנבילה הראויה לגר למעלה בהלכות נזיר בלאו דמשרת ענבים [סי' ע"ט]. והא דאמרינן בהעור והרוטב [קכ"ט א'] אמר אביי טומאת תקרובת ע"ז לאו דאורייתא, דאי דאורייתא מצינו אוכלים שמטמאין טומאה [חמורה] ואמרינן כששימש מעשה עץ שימש, פי' לעולם דאורייתא ההוא דמוקמינן בתקרובת כעין פנים, אי נמי הכי קאמר מהכא לא תפשוט, שיש לדחות ולומר מעשה עץ שימש. וישים אדם דרכיו שכר מצוה שאין לו שיעור להפסידה שאינו אלא לפי שעה ויפרוש מלהגות ממשמשי ע"ז וטוב לו.
